במילים פשוטות, דיור מוגן מהווה פתרון דיור עבור בני הגיל השלישי, המעוניינים לנהל אורח חיים עצמאי באופן מלא. אז מה חשוב לדעת על דיור מוגן, מה ההבדל בין דיור מוגן לבין האלטרנטיבות לגיל השלישי, איך משווים בין המוסדות השונים, מה הם מסלולי המימון, מהן זכויות הדייר בבחירת דיור מוגן , ומהן זכויותיו בזמן שהותו שם.

דיור מוגן מאפשר לבני הגיל השלישי לחוות סטנדרט מגורים גבוה, ליהנות מסביבה תומכת, ובחיי חברה עשירים, ובנוסף גם מגוון שירותים לרבות חוגי העשרה, מתקנים שונים, שירותי ניקיון ואחזקה, הרצאות, פעילויות תרבות ופנאי, שירותי מרפאה וכיוצא בזה. בכתבה זו נסקור אפשרויות שונות של דיור מוגן, לרבות סוגים, עלויות, שירותים, מימון וכיוצא בזה.

מה ההבדל בין דיור מוגן פרטי לבין דיור מוגן ציבורי?

כאשר מדברים על דיור מוגן יש לציין שיש מספר אפשרויות, כמו גם טווחי מחיר ואפשרויות מימון, לרבות אופציה של דיור מוגן ציבורי. שכן, בהינתן היכולת להשתלב בדיור מוגן ציבורי, גם בני הגיל השלישי אשר לא מחזיקים דירת קבע בבעלותם, ויש בידיהם הכנסה חודשית נמוכה ,יכולים  עדיין להנות מדיור מוגן בכללותו,אם כי באופן קיבוצי וציבורי יותר. 

במקרה זה, מדובר על פתרון דיור הממומן על ידי משרדי הרווחה, האוצר, הקליטה, והבינוי והשיכון. דיירים המתגוררים בדיור מוגן ציבורי יכולים ליהנות משירותים חברתיים לרבות גישה לאיש אחזקה, אב בית, רכז חברה, ועובדת סוציאלית, ולהנות מדירות מאובזרות לצרכיהם. משרד הקליטה, ומשרד הבינוי והשיכון, אחראים על הפניית הדיירים   לדיור מוגן ציבורי.

מה ההבדל בין דיור מוגן פרטי לבין בית אבות?

בהשוואה בין דיור מוגן פרטי אל מול דיור מוגן ציבורי, ניתן גם להשוות בין דיור מוגן לבית אבות. שכן, גם בית אבות מהווה פתרון מגורים עבור אנשי הגיל השלישי, ועם זאת, יש שיגידו שהוא נותן מענה אחר על הצרכים, לרבות השירותים המוצעים בו. על פי כן, כיצד נוכל לעמוד על ההבדלים? בקלות. סעיף זה יעשה כמיטב יכולתו בהתוויית ההבדלים. נתחיל אפוא עם הדיור המוגן, שכבר סקרנו בקצרה. 

נתחיל ונאמר, שמדובר בפתרון דיור המיועד לבני הגיל השלישי, אשר מעוניינים לנהל אורח חיים עצמאי. הדיור המוגן מציע כאמור מגוון שירותים חברתיים, גישה למתקנים, פעילויות תרבות ופנאי ,ועוד. ניתן לבחור ממגוון סוגי דירות, במגוון גדלים ותצורות. בחלק מבתי הדיור ניתן גם לבחור מחלקה לדיור תומך, כמו גם מחלקה סיעודית – כדי לתת מענה על צרכים נוספים בהקשר התפקודי. 

דגש נוסף שיש לציין, יהיה ההגנה החוקית שדיור מוגן נהנה ממנה. שכן, על פי חוק, דיור מוגן נחשב מגורים בקהילה, ועל פי כן דייר המתגורר בו יכול להמשיך להנות מההטבות הנובעת מחוק הסיעוד.

כשאנו מדברים על בית אבות, לעומת זאת – אין דייר זכאי להטבות המתקבלות מחוק הסיעוד, לאור כך שבית האבות מעניק לדייר את סל השירותים הנדרש. ואכן, מהותו של בית אבות היא להעניק תמיכה תפקודית לבני הגיל השלישי המבקשים זאת. למעשה, מדובר באנשים אשר הופנו לבית האבות כדי לקבל תמיכה תפקודית, חברתית ושלל שירותי סיוע והשגחה במהלך פעילויות יומיומיות. כולל  עזרה בחוסר שליטה על סוגרים, רחצה, אכילה, הליכה וכיוצא בזה. בית האבות לא מהווה פתרון דיור לאלו המבקשים לנהל אורח חיים עצמאי, אלא לתת מעטפת תומכת לדייריו בעניין הטיפולים הנדרשים, במגוון רמות התפקוד השונות ובמחלקות התואמות. מחלקות שיכולות לכלול דיירים עצמאיים, תשושים, סיעודיים, ותשושי נפש. 

האם יש דרך מעשית להשוואה בין בתי דיור מוגן ובתי אבות?

במילים אחרות…

1.  דיור מוגן נועד לבני גיל הזהב המעוניינים להמשיך אורח חיים עצמאי לחלוטין, בעוד שבית אבות נועד להעניק תמיכה וסיוע בהתאם לרמת תפקוד.
2.  מגורים בדיור מוגן מאפשרים דירות פרטיות במגוון סוגים, גדלים ותצורות בעוד בבית אבות ישנם חדרים אישיים או חדרים עם שותפים.
3. במסגרת דיור מוגן, במקרים רבים, ארוחות יהיו  בתוספת תשלום. בעוד שבבית אבות, ברוב המקרים יהיו כלולות במחיר.
4. בדיור מוגן, תהיינה גישה לפעילויות חברתיות שונות לרבות חוגי העשרה, טיולים, ספורט, הצגות, הרצאות וגישה למתקנים לרבות בריכה, חדרי חוג, ספריה, חדר כושר וכו'. בבית אבות סביר שתהיינה גישה לחוגים ולפעילויות יצירה, כאשר פעילות גופנית תותאם למצב התפקודי של הדייר. דיירים בדיור מוגן זכאים להטבות מטעם חוק הסיעוד, בעוד דיירים בבית אבות אינם. זאת לאור שירותי הטיפול הניתנים בבית האבות.
5. דיור מוגן נרכש דרך מימון פרטי, ברוב המקרים, בעוד שדיור בבית אבות יכול להיות פרטי, או דרך משרד הבריאות או משרד הרווחה.
6. קיים הבדל בעלויות, לדיור מוגן ישנם  מספר מסלולי מימון לרבות פיקדון, ודיור מוגן ללא פיקדון ודמי כניסה. מימון לבית אבות לעומת זאת, אפשר שיהיה במסלול מימון אחד הכולל תשלום חודשי הנע בין כמה אלפי שקלים , לעשרות אלפי שקלים. יש שיגידו שבין הגורמים המשפיעים על המחיר הינם מיקום בית האבות והמחלקה הרלוונטית. חלק מבתי האבות לא ידרשו תשלומי פיקדון ועם זאת יש שכן.

מה יש לשקול בהינתן הרצון לבחון מידת התאמתו של פתרון דיור מוגן נתון?

בהינתן הרצון לעבור לדיור מוגן, ישנן מספר נקודות מעניינות שניתן לשקול.

1. האם ישנה מחלקת דיור תומך או מחלקה סיעודית? זאת כדי להעניק סיוע ותמיכה תפקודית באם מתבקש.
2. ניתן לבדוק האם הדיור המוגן נמצא בקרבה לבני משפחת הדייר וסביבת מגוריו הקודמת. יכול להיות שזה יקל על מעבר נעים ונוח, כמו גם בתמיכה, ובהמשך תקשורת עם מכרים ובני משפחה.
3. ניתן ואף מומלץ לבדוק האם ישנה תחבורה ציבורית במקום. זאת על מנת לתמוך ביכולתו של הדייר להתנייד בצורה נוחה ועצמאית, כמו גם לאפשר גישה ציבורית נוחה למשפחתו ולחבריו.
4. מומלץ לערוך סיור מקדים, זאת על מנת לבדוק את גודל הדירה ונוחיות הדיור, כמו גם על מנת להכיר את הסביבה החברתית, סוגי ותדירויות הפעילויות המוצעות, מצב הניקיון ואת צוות הבית.
5. האם הדיור המוגן מציע ארוחות, באיזו תדירות וכמות, באיזו איכות – וכמובן, אם הנזכרות לעיל כלולות במחיר.
6. יש לנתח את סכום הכניסה לדיור המוגן, בין אם מדובר על אופן התשלום, מה כלול (לרבות שירותים ושירותי רפואה) וכו'.

מה זה בכלל מסלולי מימון?

כפי שציינו קודם, ישנם מספר מסלולי מימון עבור הדיור המוגן. במדינת ישראל, יש מספר מסלולי מימון נפוצים, כאשר הנפוץ ביניהם הוא המסלול המשלב פיקדון ודמי אחזקה חודשיים. על מה מדובר?

• דמי אחזקה: מציינים תשלום חודשי אשר נקבע מול הדייר מראש. תשלום זה משמש לכיסוי הוצאות שוטפות, לרבות פעילויות תרבות, דמי מים חשמל, ארנונה וכו'.
• פיקדון: בניגוד לדמי אחזקה המהווים תשלום חודשי, במקרה זה מדובר בתשלום חד פעמי עבור מגורים בדירה הפרטית של הדיור המוגן. סכום הפיקדון יכול לנוע בין מאות אלפי שקלים לבין מיליוני שקלים. סכום הפיקדון מושפע ממספר גורמים, לרבות תנאי ויוקרת הדיור המוגן, מיקומו, מספר החדרים בדירה ,מפרט הדירה, סוג הדירה (גן, פנטהאוז וכו') וכן הלאה. באופן כללי, יש שאיפה להגיע לקראת הדייר ולהבין מהי הדרך הטובה והמתאימה ביותר עבורו לממן את הבקשה הכלכלית מצד בית הדיור המוגן. לדוגמא, במקרים מסוימים, פיקדון גבוה יכול להוביל להוזלת עלות דמי אחזקה חודשיים, ודמי אחזקה גבוהים יכולים להוזיל את עלות דמי הפיקדון.

מה הם מסלולי המימון הידועים כיום ברבים עבור פתרונות דיור מוגן?

מה הם מסלולי המימון השונים?

1. מסלול הפיקדון: מדובר במסלול המערב הפקדה של סכום כספי, באופן חד פעמי. הסכום יכול לנוע בין מאות אלפי שקלים למיליונים. לצורך העניין, מדובר על שיעור שחיקה של 2.5-3% מדי שנה, עבור תקופה של 10-12 שנים. באם הדייר עזב או נפטר, הסכום שנותר יעבור לדייר או ליורשיו.
2. מסלול דמי כניסה: מהווה מסלול מימון, במסגרתו דייר מפקיד סכום כסף נמוך באופן ניכר ממסלול פיקדון סטנדרטי, כאשר שיעור דמי השחיקה נחשב כגבוה יותר. במסלול זה, אפשר שיהיה תשלום חודשי של כמה אלפי שקלים חדשים. בעוד שסכום הפיקדון יישחק תוך מספר שנים, במלואו.
3. תשלום חודשי: מהווה מסלול מימון המאפשר מגורים ללא פיקדון, ועם זאת – עם תוספת בתשלום החודשי.
4. רכישת נכס: מדובר במסלול שאינוי שכיח בארץ, ועם זאת – ניתן למצוא לו מקבילות רבות ברחבי העולם. במסגרתו, דייר פשוט רוכש את הדירה בה מעוניין להתגורר, ורושם אותה תחת שמו בטאבו. לכל דירה עלות משלה, המושפעת ממספר קריטריונים.

באילו דרכים נפוצות ניתן לממן פתרונות דיור מוגן?

מה הן אפשרויות המימון של אנשים המעוניינים לעבור לדיור מוגן?

1. ניתן לעשות שימוש בכספים שנצברו ונחסכו בשלל אפיקי החיסכון והשקעה. לרבות זכויות קשיש, חסכונות, פנסיות, קופות גמל, קרנות ביטוח, תיקי השקעות, נכסים וכיוצא בזה. האם מדובר בנכסים שניתן לשכור או למכור, ניתן להשתמש בתמורה (הכנסה  חודשית במקרה של השכרה) או סכום חד פעמי (במקרה של מכירה).
2. ניתן לקחת משכנתא הפוכה, באם ישנה דירה בבעלות הדייר הפוטנציאלי. במקרה זה, יהיה מדובר בהלוואה כנגד שעבוד. לא כל דירה ניתן לשעבד, ויש לבדוק האם הלוואה שכזאת אכן תיטיב עם הדייר. כמו גם, אם יש לו אפשרות להשכיר את הדירה לדיירים נוספים, באם הוא בוחר לעזוב אותה למען הדיור המשותף.
3. ניתן לבצע השוואת מחירים, הן בין פתרונות דיור שונים והן במסגרתם. לדוגמה, לבחור בדירה בעלות נמוכה יותר בדיור מוגן נתון או למצוא דיור מוגן המציע את התנאים הרצויים בעלות נמוכה יותר.

חשוב לנתח ולחקור את אפשרויות ועלויות המימון השונות על מנת לבדוק מהם היתרונות והחסרונות בטווח הקצר והארוך.

מה הן זכויותיו של דייר המעוניין לקבל תמיכה טיפולית נוספת במסגרת חייו העצמאיים בדיור מוגן?

דיור מוגן, יכול להציע תמיכה במצב תפקודי מדורדר, בהנחה שיש ברשותו מחלקה סיעודית ו/או מחלקת דיור תומך. במקרים אחרים, אפשר שיהיה הסדר עם מוסד קרוב המחזיק במחלקה סיעודית. ניתן גם להעסיק מטפל בדיור מוגן (ישנו חוק הנחקק בשנת 2012, המסדיר את זכות הדייר להלין מטפל בדירה בתנאים מסוימים).

באילו תנאים זכאי דייר בדיור פרטי להלין מטפל בדירתו (על פי חוק)?

1. באם הדירה מותאמת למגורי המטפל, מבחינת יכולתה להכיל אדם נוסף.
2. באם התקבל אישור מטעם צוות רפואי מקצועי, לפיו אכן יש צורך לאשר טיפול צמוד.
3. המימון לכך מגיע מטעם הדייר ומשפחתו.
4. הנהלת בית הדיור המוגן אכן אישרה זאת. לזכות הנהלת המוסד לסרב להלנת מטפל, ועם זאת הדבר יכול להתרחש בנסיבות מיוחדות ודורש אישור מטעם משרד הרווחה.

כך או כך – על הדיור המוגן להתאים את פעילויות ושירותי הדיור המוגן, לדיירים הדורשים תמיכה באספקט התפקודי. יתרה מכך, החוק מאפשר למוסד לשמור על זכותו לפנות דייר, שיש עמו אתגר בהמשך הישארותו בדיור המוגן בעקבות אספקט תפקודי.

מה ניתן לעשות כדי לתמוך במעבר נעים ותומך של דייר פוטנציאלי לדיור מוגן?

ישנם מספר דברים שניתן לעשות על מנת לתמוך באדם לעבור לדיור מוגן, ולוותר על מקום מגוריו הקודם. ראשית כל, הדבר מתחיל עם התייחסות לאתגרים השונים שיש לדייר הפוטנציאלי בדיור המוגן, לרבות:

1. אתגרי הסתגלות לחברה.
2. שביעות רצון מהדירה ומהסביבה.
3. שביעות רצון מהאוכל במקום.
4. שביעות רצון מפעילויות המקום.
5. שביעות רצון מצוות הבית ומגוון השירותים הניתנים לו.

 

אחד הדברים החשובים בשלב תקופת המעבר, לפניה ולאחריה – היא הקשבה  לבן המשפחה בן הגיל השלישי, כדי לבדוק כיצד ואיך ניתן לעזור. בין אם זה אומר להכיל,לעודד ,לעזור לו לשנות דברים בשטח כך שיהיו ברשותו יותר אפשריות מהנות ומספקות. יתרה מכך, יש שיגידו שמומלץ מאוד להיות מודעים  למתרחש בדיור המוגן, ואף להפגין מעורבות במתרחש בכותלי המרחב. זאת כדי להעניק פיקוח והקפדה על איכות חייו של הדייר.

האם פתרונות דיור מוגן אכן יכולים להיטיב עם המתגוררים בהם?

יש לזכור, שלא מדובר במקום מפלט עבור אנשי גיל השלישי. לא מדובר בהתנערות מאנשים  בני בגיל השלישי על מנת לא להיחשף להתנהלותם או להתבקש לתמוך בהם מבחינה תפקודית. מדובר בפתרונות דיור שנועדו להעניק איכות חיים גבוהה. 

דיור מוגן מציע דירות ברמות שונות, שירותים מקיפים, פעילויות העשרה – על כן, מדובר בפתרון דיור איכותי לדייר ובני משפחתו. על כן, לא מדובר בנטישה, אלא בחגיגה, והעצמה. להעצים אנשים להנות עם בני גילם, לחוות חוויות מהנות ולקבל יותר תמיכה בחיי היומיום. 

חלק מהרציונל מאחורי דיור מוגן, הוא לאפשר לאדם בגיל הזהב, להנות משנותיו האחרונות באופן מהנה ,שופע  ומלא ככל האפשר, בסביבה שכל תפקידה הוא לאפשר זאת .

דיור מוגן אמנם תומך במגוון שירותים משלימים ואף מהנים, ועם זאת ישנו דגש על עצמאות. הדייר זכאי לבחור לעצמו מה ברצונו לעשות ומתי. גם אם יש לו גישה לשלל מתקני פנאי, פעילויות פנאי ותרבות, לרבות הרצאות, טיולים, הופעות, פעילויות יצירה, סדנאות וכו'. 

למעשה, ישנה אפשרות לרקום קשרים חדשים גם בין כותלי הבתים, חברויות מלבלבות ו/או קשרים אינטימיים נהדרים. שכן, בסך הכל מדובר על קבוצה של עשרות או מאות דיירים החיים במרחב משותף, אשר שמים דגש על הנאה בחלק זה של חייהם – וכמובן, תפקוד עצמאי.

מהי תקופת ניסיון עבור דיור מוגן?

במידה והדייר מעוניין להמשיך הלאה ולחפש אלטרנטיבות, יש ביכולתו לעשות זאת בכל עת, גם במהלך תקופת הניסיון בבית הדיור המוגן. למעשה, ישנה תקופת ניסיון המוגדרת בהוראות חוק הדיור המוגן. תקופת הניסיון, מונה שלושה חודשים בראשית דרכו של הדייר בדיור המוגן, כאשר ביכולתו של הדייר לבחון את מידת התאמתו, ומידת התאמת בית הדיור המוגן לצרכיו ולרצונותיו . כאמור, מדובר בזכות המוגנת בחוק ועל פי כן גם אם ההסכם לא כולל סעיף של תקופת ניסיון, או מונה תקופה קצרה משלושה חודשים – החוק מגן על הדייר בעניין זה.

בכל עת, במהלך תקופת הניסיון, ביכולתו של דייר לבטל את ההסכם עם בית הדיור, במידה ואינו מעוניין להמשיך, מכל סיבה שהיא. כל המתבקש זה להגיש הודעה בכתב לבית הדיור המוגן, שבועיים מראש לפחות. במקרים מסוימים, ניתן להאריך את תקופת הניסיון, זאת באם ישנה הסכמה של שני הצדדים וכאשר אין ההארכה עולה על תקופה של שנה. 

במילים אחרות, אם תקופת הניסיון קצרה משלושה חודשים או "לא קיימת" בחוזה, זכויותיו של הדייר מוגנות בחוק ותקופת הניסיון תהא בת  לפחות שלושה חודשים. באם תקופת הניסיון המעוגנת בחוזר ארוכה מ-3 חודשים, היא אכן תהיה ארוכה משלושה חודשים,  בהתאם לכתוב בחוזה. כלומר, החוק תומך בהארכת תקופת הניסיון מ-3 חודשים, אך לא פחות מכך.

למעשה, תקופת הניסיון תקפה עבור שני הצדדים. על כן, גם בית הדיור המוגן יכול להתייחס לדייר כמועמד פוטנציאלי לאורך תקופת הניסיון, כאשר במהלכה יכול להחליט באם ישנה התאמה. באם לא, יכול בית הדיור המוגן להודיע לדייר על ביטול ההסכם במסגרת תקופת הניסיון. זאת דרך הודעה בכתב, שבועיים מראש לפחות.